ה"ויג'ננה יוגה" היא שיטה נפלאה מהרבה בחינות. יש בה ידע עמוק על ארגון השלד הפיסי והאנרגטי והבנה אנטומית עצומה. זו שיטה ששואבת מתוך הידע העתיק של היוגה ובו זמנית נושאת עיניים אל העתיד. היא מבוססת על המסורת כפי שהתפתחה בתת היבשת ההודית אך חוקרת את התאמת התנוחות לבני ובנות תרבות המערב. ויש בה עוד הרבה נפלאות. אחת מהן: זוהי דרך השמה את הדגש המרכזי על עקרונות העבודה הפנימית עם הגוף-תודעה. הניסוח של עקרונות אלה מאפשר למתרגל או המתרגלת להגיע להבנה פנימית עמוקה של הגוף.
מעניינת מאוד ההשפעה שיש לעקרונות הללו על העולם הרגשי שלנו, שמעבר לגוף הפיזי. בכוחו של תרגול יוגה איכותי לחדור מאוד, להשפיע משמעותית על אישיותנו ולסייע בתהליכים של העצמה והתפתחות. אסקור תחילה בקצרה את שבעת העקרונות*. לאחר מכן אקשר כל עקרון לאופן בו הוא יכול לתמוך בתהליך ההתפתחות האישי שלנו.
רקע - שבעת עקרונות החיוניות
אורית סאן גופטה ודונה הולמן, מגבשות השיטה, ניסחו בספרן את שבעת העקרונות המרכזיים לאורם מתקיים האימון:
הרפיה או 'אי-עשייה' של הגוף – התרת משקעים וחסימות שקיימים בגוף מעצם ההתבוננות והמודעות אליהם; תודעה ריקה או 'אי-עשייה' של התודעה - התרה של דעות קדומות, רעיונות, אמונות שנאגרות בתודעה כזיכרונות והתבוננות נקייה על המציאות; כוונה – לפני ביצוע תנוחה זו או אחרת ביוגה, אנו מדמים אותה תחילה בעיני רוחנו. ההדמיה מאפשרת לנו להגיע לתנוחה; השתרשות – המודעות לקשר האנרגטי בין הגוף שלנו לבין האדמה ועבודה מתוך הקשר הזה; חיבור – ארגון הגוף מחדש ביציבה נכונה באופן שמאפשר זרימה של אנרגיה בקלות מבלי שתיעצר במפרקים ובאיברים אחרים; נשימה – מודעות לנשימה לאורך האימון כך שהיא הופכת לדלק שמכוון את הגוף לקראת התנוחה; התארכות - מתוך תרגול מדויק של העקרונות הקודמים, הגוף כמו נפתח מתארך ומתגמש. התארכות שונה ממתיחה: " מתיחה היא פעולה טכנית של שרירים מובחנים שנוצרת כתוצאה מקיצור של שרירים אחרים ומתקיימת ברמה הפיזית בלבד. לפיכך יש גבול שמעבר לו השרירים ייקרעו. בעזרת נשימה וכוונה נכונה ניתן לחדור אל מעמקי השריר ולהביאו למצב של 'אי-עשייה' ללא צורך בהתקצרותו של שריר אחר, ללא כל סכנה וכמעט ללא גבול." ( ( Holleman and Sen-Gupta, 1999
שבעת עקרונות היוגה אמורים ללוות אותנו לאורך התרגול. לצד זאת, ניתן לאפשר להם ללוות אותנו גם מעבר לתרגול ובמשך חיי היום-יום. הם מתייחסים לאופן שבו יש לתרגל ולבצע את התנוחות אולם בעומק משמעותם הם קווים מנחים חדים ומעודנים לביצוע כל פעולה שהיא. משמעותם פיזית ורוחנית כאחת. שבעת העקרונות יכולים להיות משולים לגינון. הרפיה ותודעה ריקה הם הכנת הקרקע. הכוונה היא זריעת הזרעים. השתרשות היא השלב בו הצמח מצמיח את שורשיו, חיבור כאשר הוא פורש את עליו ופרחיו, נשימה כאשר הוא לוקח אויר, והתארכות כאשר הוא צומח כלפי השמש. משל זה מסביר את הסדר הכרונולוגי בין העקרונות, אולם, אף על פי כן מבוצעים כל העקרונות במקביל, בו זמנית לאורך התרגול (שם, שם)
כיצד באים עקרונות החיוניות של היוגה לידי ביטוי בחיים?
עקרונות העבודה עם הגוף במהלך האימון הם אימון לחיים שמעבר לו. למשל המתאמנ/ת לומד/ת להיות קשוב/ה יותר ומפתח/ת איכויות של סבלנות ואורך רוח-נשימה.
אי-עשיה של הגוף: דרך עקרון ההרפיה מוטמעת איכות של התנהלות ללא מתח וללא לחץ. כשם שניתן לשהות בתנוחה מורכבת אך בהרפייה- כך בחיים – ניתן להימצא במצבים של גודש, עומס או אתגרים לא פשוטים. ואולם, אין זה אומר שהעומס מוכרח להיות מלווה בלחצים, כעסים, חרדות ושכמות תפוסות.
אי-עשיה של התודעה: השאיפה להשקיט ולהצליל את התודעה מנקה אותה מתבניות והטבעות כגון דעות קדומות, הכללות וכדומה. גישה של תודעה צלולה היא פעולה מתוך הקשבה והדהוד עם המציאות ולא עם התבניות הדמיוניות המוחתמות בתודעה.
כוונה: עקרון הכוונה מלמד אותנו לברוא את עולמנו – להיות אנשים בעלי חזון. כאשר אנו בוראים דימוי של חזון, זוהי הכוונה. כאותה תנוחה שנראית תחילה בעיני רוחנו (ואז ניתן לבצעה) כך גם חזון כלשהו בחיים. הדרך לפעולה בעולם מושתתת על חזון. גדול או קטן ככל שיהיה - הכוונה היא הצעד הראשוני והמהותי במימושו. לאחר שאנו מדמים את החזון בעיני רוחנו, הוא כבר מתחיל להתממש.
השתרשות: בדומה לכך – עקרון ההשתרשות מלמד אותנו להיות מחוברים לקרקע, מציאותיים ולא בני אדם השרויים בדמיונות ופנטזיות. דרכה של היוגה אופטימית אבל גם מאוד ראליסיטית. גואינקה, המורה הגדול לויפאסאנה מספר על שלושה אחים שהתבקשו לקנות שמן ולמלאו בבקבוק. לשלושתם נשפך מחצית השמן במהלך הדרך. אחד חזר בוכה כיוון שאיבד חצי מהשמן – הוא הפסימיסט. אחד חזר מאושר – כיוון שהציל את מחצית השמן – זה האופיטימיסט. השלישי חזר מאושר – כיוון שהציל את מחצית השמן אבל גם הלך לעבוד כדי להרוויח מספיק כסף למלא את החצי הריק – זהו הריאליסט, וזוהי הדרך שמציעה היוגה. השתרשות מלמדת אותנו אחריות, ריכוז ובמידה רבה – כשם ששורשים מזינים את כל העץ, כך גם ההשתרשות מזינה את הפירות אותם אנו מסוגלים להעניק ובכך מגלמת בחובה דאגה לאחר, אכפתיות ונתינה. השתרשות מלמדת אותנו גם לעמוד על דעתנו, לגלות עוצמה ואסרטיביות ולדעת להתנגד (באופן לא אלים) כשמתעורר צורך לכך.
חיבור ואמצע: חיבור ואמצע מאפשרים לנו לנוע בעולם מתוך מרכז – ציר פנימי מובהק ומוכר ובקלות! כאשר הרגליים, הגב, הבטן השכמות, וקודקוד הראש מחוברים בצורה הרמונית ושלמה נוצרת זרימה נקייה בגוף ומתגלה ציר. סביב הציר הזה – היציב אנו נאספים. כשם שמתוך הציר הזה ניתן לצאת לכל תנוחה כך - כל פעולותינו בעולם מהדהדות עם הציר הזה. זהו ציר שמחובר באופן ישיר למהות המדויקת ביותר שבמעמקינו. פעולה שנובעת מתוך חיבור לציר המרכזי הזה לא יכולה להיות פעולה שיש בה אלימות. היא תמיד תהיה מחוברת למצב של הטבע שלנו. שלמותו של הציר הזה תאפשר לנו לשמור על יציבות גם במצבים של לא נוחים בחיים- בתקופות של מעברים ושינויים. יתירה מזו – כשהגוף אכן מאורגן כהלכה צריך להפעיל מאמץ מינימלי על מנת להניעו. כך גם בחיים – כשאנחנו נמצאים בחיבור למתרחש סביבנו ומאפשרים לעוצמה של סיטואציות שונות לעבור דרכינו (קשות ככל שיהיו) יש ביכולתינו להתמודד בקלות יחסית גם עם סיטואציות מורכבות מאוד.
נשימה: כאשר אנו שרויות בתנוחה שיש בה פתיחה אשר באה לידי ביטוי כתחושה של כאב בריא, התודעה מכוונת את הנשימה אל האזורים הנפתחים, למשל: המפשעות, שרירי הרגליים וכדומה. כיוון הנשימה מאפשר את הפתיחה. כך גם בחיים – כאשר ישנם מכשולים, קשיים ואתגרים. ניתן להתעלם מהם לחלוטין או לתקוף אותם באופן ישיר ואגרסיבי. מנגד – אפשר להתבונן בהם, לכוון לשם את תשומת הלב והאכפתיות שלנו. בהדרגה עשויים מכשולים אלה להינמס.
התארכות: התארכותו של הגוף מתוך מקום של תודעה שקטה מקבילה לחוויה של ויתור ורוך מתוך אהבה ללא רגש של קורבנות או קמצנות. התארכות מאפשרת לנו להתגמש גם בחיי היום יום, לדעת לנהוג באופנים שונים בהתאם למצבים שונים. להאריך את קשת האפשרויות שלנו כבני ובנות אדם ולהעניק, גם כאשר הדבר תובע חוסר נוחות. זוהי ההתארכות.
אני מאמינה שיש לעקרונות היוגה השפעות רבות נוספות אך העיקר אינו להבין אותן באופן שכלי. הטרספורמציה האמיתית תתרחש מעצם התרגול. לכך אין תחליף.
*לאור הניסוח בספר Dancing the Body of Light מאת דונה הולמן ואורית סאן גופטה
