השבוע באה אלי לשיחת הכנה חברה שנמצאת במעבר משמעותי בחיים. בלילה, הייתי עם חברה אחרת שנמצאה בקושי ושוחחנו עד השעות הקטנות והחיוך. למחרת בבוקר קיימתי אימון טלפוני עם חברה נוספת סביב דילמה חשובה - צומת בחיים. התרגשתי שהיא פנתה אלי ויכולנו פשוט להיפגש במקום הזה שבו היא נמצאת.
אני מרגישה כל כך בת מזל כשחברים שלי רואים בי כתובת לשתף במה שמעסיק אותם. מרגישה מלאה.
וידיעה: זה בדיוק מה שאני רוצה לעשות עם החיים שלי. ואז נזכרתי בשיחה עם המאמנת הסאטית הראשונה (והנפלאה!) שלי נאווה עזריה.
בהתלבטויות על צמתי דרכים שהיו לי לפני כ-6 שנים, תוך חקירה מה באמת ממלא אותי סיפוק ומשמעות הבנתי: כשחברות וחברים משתפים אותי במה שמעסיק אותם ואני יכולה להיות עבורם - אז אני מרגישה שאני בדיוק במקום שלי.
אני לא זוכרת מה נאווה שיקפה לי או אמרה ברגע הזה אבל אני זוכרת שהבנתי שזה המצפן ל"מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה". כשהייתי ילדה זו לא הייתה אופציה - "מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?" - "חברה". הרי מזה לא עושים כסף...
אבל היום זה מה שאני עושה. אני נפגשת אנשים במקום שלהם. וזה מרגש אותי כל פעם מחדש. מודה לנאוה היקרה, שעזרה לי לראות את האפשרות שהסתתרה מעיני. לחברים אהובים - שמשתפים אותי והובילו אותי לראות את הדרך המקצועית שלי.
תודה על יומיים מקסימים של חיבור מהלב.
