לעבור תהליך רגשי-תודעתי כשיש חוסר כלכלי זו החלטה של אומץ.
למה? כי התפיסה הנורמטיבית בחברה שלנו היא שה'חומר' קודם ל'תודעה': "קודם שיהיה כסף ואז אפשר להשקיע במותרות." כלומר - לטפל בעולם הרגשות שלנו ולהשקיע בתודעה הצלולה שלנו - נתפס כמותרות. יהיה מקום לתהליך רגשי "אם וכאשר יישאר משהו אחרי ההוצאות החיוניות יותר." - דיור, מזון וכדומה...
אבל... האמת היא שהכל עובר דרך התודעה שלנו. מה שקובע את חוויית החיים זו התודעה שלנו. מה שמשפיע על תוצאות בחיים שלנו - על שפע בכל המובנים - פרנסה, קריירה, בריאות, מערכות יחסים - כל זה הוא השתקפות של התודעה. השקעה ברגשות שלנו ובתודעה הצלולה שלנו היא הבסיס שממנו יבוא גם השפע הכלכלי. להשקיע בעצמי זה להשקיע בכל מה ומי שנוגע בי - בילדים שלי, בבן הזוג שלי, בפרנסה שלי, בקריירה שלי ובבריאות שלי.
לכן השקעה בצחצוח התודעה שלנו - היא ההשקעה הבטוחה ביותר.
אבל זה הפוך לתפיסה החברתית שרובינו חיים בה. לכן מי שבוחר כך הולך נגד הזרם, צפוי לביקורת ומסתכן בזה שייתפס (בעיני הסביבה ובעיני עצמו) כ"חסר אחריות".
לבחור כך אומר הרבה פעמים להסכים להיות "לא בסדר" - שאת רובינו זה מפחיד. ומי שנשאר מחוייב לאמת שלו למרות הפחד - הוא אמיץ.
אבל מה לעשות כשבאמת לא גומרים את החודש??
לצערי זו תופעה רווחת אצל רבים הרבה אנשים יום, במצב הכלכלי שבו אנחנו נמצאים כחברה.
יש לא מעט מאמנים סאטיים שמאמנים בתרומה, במחירים סמליים, קליניקות קהילתיות ועוד. מי שמעוניין בעזרה למצוא מסגרת תומכת בעלות מאפשרת - אני כאן ואשמח לעזור לעשות חיבורים.
