עכשיו, בדיוק עכשיו!!!!! - בזמן הבידוד הזה - זו ההזדמנות המיוחדת והחד פעמית שלי ואסור לי לפספס אותה:
להרים סדנא דיגיטאלית לקליניקה ולהוציא ניוזלטר.
לסדר את הבית ולתקתק כל פינה (כולל ארון הבגדים כמובן!). זה פסח. אני אבריק את הכל.
להמשיך לאמן כרגיל! זכיתי שיש לי עסק שיכול לעבוד מרחוק ואני יכולה להמשיך להתפרנס. בימינו זה ממש לא מובן מאליו. המחוייבות מספר אחת שלי היא קודם כל למתאמנים שלי ולפרנסה שלי.
לעוף על הטבע הקסום באביב, לצאת לטייל ולנשום פריחה. אפשר לישון בחוץ אפילו באמצע השבוע!
לסדר את כל הניירת שהצטברה בשנים האחרונות ובאלה שלפניהן - זה יעשה לי כל כך הרבה שקט בראש. זה בדיוק מה שהיה חסר לי - זמן ארוך ושקט עם עצמי לעשות את זה.
לנצל את ההזדמנות להיות סוף סוף בזמן זוגי רגוע. נדיר שאפשר פשוט לחוות את הכיף הזה.
אני אקים גינת מאכל! חובה. זו העונה ומי יודע כמה זמן העוצר הזה יימשך.
יש כל כך הרבה הרצאות וקורסים חינמיים בזום. ממש פסטיבל של ידע וסדנאות אצלי בבית. בא לי ללמוד עד אין סוף מבוקר עד ערב.
לאמן כל היום בתרומה - כל כך הרבה זקוקים עכשיו לאוזן קשבת... אני כאן!
לממש סוף כל סוף את הזכות האזרחית שלי להפגין: לכתוב עצומות, לנסח מחאות. מצב הקיצון שהגענו אליו דורש את ההתגייסות והמחוייבות שלי. סוף כל סוף אני פנויה לגמרי ויכולה להתמסר לזה.
לכתוב את ההרצאה שלי עד שהיא תהיה מלוטשת ממש ואז גם אוכל להתאמן עליה ולזכור הכל בעל פה. יש לי זמן!
להרים את הפרוייקט החברתי שתמיד רציתי ואת העמותה.
להשקיע בקשרים שהתרחקו - ליזום קשר, לשאול מה שלומם, להתעניין בעיקר במבוגרים, הם ממש זקוקים לזה. הבידוד הזה, זה זמן לתקשורת וחמלה.
להתכנס לרטריט בשתיקה עם עצמי ל-10 ימים של מדיטציה ויוגה. כולם מתכנסים עכשיו וזו בול האוירה המתאימה.
לכתוב את כל הפוסטים שיש לי בראש ולפרסם אותם.
להיות רגועה. בלי שום מטרה להספיק. לחוות זמן נשימה. להיות סוף סוף במנוחה בלי שום דבר שיאיץ בי. ****
חחחחח.... איזה ווטסאפ קורע שלחו לי עכשיו. אני חייבת להעביר אותו הלאה.