אני לא פרשנית פוליטית, אני מאמנת רגשית למערכות יחסים מיטיבות -מאמנת סאטית. קונפליקטים זה דבר שקיים בכל מקום שבו קיימים בני אדם. הדבר שאותי הכי מעניין זה מה קורה לאדם במקום שבו יש קונפליקט. האם הוא לוקח אחריות או מאשים. אני מעדיפה להתרחק מאנשים שמאשימים (אלא אם כן הם לקוחות שלי שבאים בדיוק כדי לעבוד על הדפוסים האלה). בחיי האישיים אני מתרחקת מאנשים מאשימים. היו לי בני זוג שבכל פעם שהיה איזה קונפליקט - קטן או גדול - האשימו אותי: שאני לחוצה מדי, אכפת לי מדי, אכפת לי פחות מדי, אני לא משקיעה מספיק, אני לא מספיק מודעת לעצמי (בואו...) ועוד אינספור דברים שונים. תמיד אפשר למצוא במה להאשים את האחר. אני מתרחקת מאנשים מאשימים, אנשים שנוטים להאשים לא יהיו חלק ממעגל החברים הקרוב לי. הם לא יהיו המורים שלי, או המטפלים שלי. אני מבקשת מכל הקרובים לי לדבר איתי בכנות ולהימנע מלבקר ולשפוט אותי. זכיתי לבן זוג שבאופן טבעי לעולם לעולם לא מאשים אותי. זה אחד הדברים היפים ביותר ביחסים שלנו. כשאני מעמתת אותו עם משהו שמפריע לי, הוא מקשיב, ולוקח אחריות הוא משתף אותי במה שהפריע לו ומבקש ממני מה שהוא צריך. אז אני לוקחת אחריות על החלק שלי ואנחנו מבינים יותר טוב אחד את השנייה ואוהבים עוד קצת יותר. לקחת אחריות זה להיות גדול באמת. בכל קונפליקט יש כמעט כמעט תמיד אחריות לשני הצדדים. כשמאשימים זה את זה אז נוצר ריחוק ופילוג. מערכת היחסים תקועה ועכורה. כשמתחילים לקחת אחריות - שם יש עלייה במודעות, תקשורת מיטיבה והתפתחות.
מספיק היה לי לראות את ביבי יוצא אתמול אחרי שהוחלט על פיזור הכנסת כדי לקבל הוכחה נוספת לזה שהוא פשוט לא יכול להיות המנהיג שלי. בלי להסתמך על שום דבר שהתקשורת אומרת (כי הרי מי שמאמין לביבי מאמין שהיא משקרת), אז מבלי להסתמך על שום דיווח של אדם אחר - ראיתי בעיניים שלי, הקשבתי באוזניים שלי - איך ביבי מדבר. ושמעתי. שהוא לא לקח אפילו טיפה של אחריות. הוא האשים לחלוטין את ליברמן והתקיף אותו: שבגלל ליברמן כל מדינת ישראל יוצאת לסחרור בחירות נוסף. הוא טען שליברמן מונע מאינטרסים אישיים (בואו... זה ממש נשמע כאילו הוא דיבר על עצמו) שליברמן בגד בבוחרים שלו ושהוא בכלל שמאלן.
הוא התנער לחלוטין כאילו הוא לא היה קשור למערכה בכלל! לרגע אפשר היה לשכוח שהוא ראש הממשלה, שהוא זה שניהל את המשא והמתן. אני לא אומרת שלליברמן אין שום אחריות. אני מאמינה שבבוודאי יש לו. ואני לא מספיק יודעת מה התנהל בחדרי חדרים. אבל לביבי יש גם אחריות. בטוח. (אחרי הכל הוא ראש ממשלה כבר 700 שנה והוא בכלל הוציא אותנו לבחירות המוקדמות האלה). אז תתמקד באחריות שלך בבקשה! למה הוא אחראי - למשל... הוא יכול היה לפנות את הכיסא שלו לטובת ח"כ ליכוד אחר ואז כחול-לבן היו מוכנים להקים ממשלת אחדות; הוא יכול היה להימנע מפיזור הכנסת וכך באופן טבעי היה המנדט חוזר לריבלין והיו עוד דברים... אבל לא. הוא לא לקח אחריות אפילו על דבר אחד קטן. ולא, ככה לא מתנהג בן אדם גדול. ככה מתנהג אדם לא בשל שאני לא יכולה לסמוך עליו ואני לא רוצה להיות איתו ביחסים. לא ביחסים אישיים ובטח לא ביחסים מנהיגותיים שבהם הוא מנהל את המדינה שבה אני חיה. אדם שלא יודע להתנצל ולהודות בטעויות לא יכול להיות המנהיג שלי. אדם שנוקט בדפוס של האשמה הוא אדם מסוכן בעיני. וביבי הוא כזה. לפחות עד שיסכים לעבור תהליך אישי של התבוננות פנימה, מודעות עצמית וטרנספורמציה. אני מאמינה ביכולת של כל אדם לעבור טרנספורמציה. אפילו של ביבי. אבל עד אז, בבקשה, תפנה את הכיסא שנותן לך כל כך הרבה סמכויות לפגוע באינספור אנשים.