חוזרת אחרי חודש מחלה. אחרי עליות וירידות נראה שעכשיו באמת התאוששתי.
תודה!
תודה על כל ההתעניינות, המשפחה והחברים שהיו איתי לאורך החודש הזה. נתתם להרגיש שאני חשובה לכם.
הווטסאפים, ההודעות, הטלפונים...
תודה על העזרה של חברים, ושכנים מתוקים - המרק החם, ההקפצות לרופאה או למטפל הסיני, הטיולים עם קוקו. כל כך לא מובן מאליו בימינו להרגיש קהילה!
תודה לבני המשפחה האהובים שבאו לבקר אותי מרחוק. ריגשתם אותי!!!
תודה למטפלים שהיו איתי נהדרים.
תודה לרופאה שלי - שעם כל סדר היום העמוס במי יודע כמה חולים - נותנת כזה יחס אישי, אכפתיות, חיוך ויחס מקצועי.
תודה לדויד גרוסמן על הספר הנהדר: "אתי החיים משחק הרבה" שליווה אותי בחודש הזה.
ותודה לאמא שלי שנתנה לי אותו במתנה.
ותודה על האנטיביוטיקה. עם כל הכעס שיש לי לפעמים עלייך ועל הרפואה המערבית. בלעדייך, הפעם לא הצלחתי. תודה לדורות על דורות של מדענים שבאנונימיות וענווה חקרו בחדרי חדרים ופיתחו אותך. הפעם הייתי ממש זקוקה לכך. הצלתם אותי. זה עלול היה באמת להסתבך.
תודה על בית בטוח להניח בו את הראש בימים האלה, גם כשבחוץ גשם זלעפות, ולנוח באמת.
תודה על העצים בחלוני.
***
ובאופן מיוחד תודה על הזכות להיות חולה
ביחד.
להידאג, להיות מטופלת לקבל כוס תה, להישאל - את בסדר? להיות משוחררת מלטייל עם קוקו כשאני שפוכה וקר בחוץ. יום ועוד יום ועוד ערב ועוד לילה. כמה שאני רק צריכה.
לקבל פרוסה ואנטיביוטיקה למיטה ובקבוק חם וחיבוקים כמה שרק צריך. וטיפולים ועיסויים... הכי טובים בעולם.
***
כל כך הרבה פעמים הייתי חולה לבד צריכה לגייס את כל כוחותיי ומעבר להם רק בשביל להכין כוס תה.
להיות חולה ביחד זה כל כך כל כל אחר - אפשר לומר מרפא. להיות חולה ביחד זה מרפא ללב של שנים ארוכות של הלבד.
***
ליאור אהוב ליבי - תודה שאתה איתי המטפל בעל לב וידי הזהב הכי נדיב, אכפתי, סבלני נותן מה שיש לך ומעבר.
להיות חולה איתך זה היה לי מרפא
