טיפול לא מוצלח

קיבלתי השבוע טיפול לא מוצלח. ליתר דיוק - פוגע. הלכתי לפגישה אישית עם מורה שאני מעריכה. הייתה לנו שיחה שבמהלכה ביקשתי ממנו פרספקטיבה להתפתחות שלי. הוא השתדל להיות מאוד עדין אבל בעצם נתן לי ביקורת. ביקורת שהכאיבה לי מאוד. זה מוטט אותי לכמה ימים. הפגיש אותי עם הקולות הכי אפלים שבי. משהו בדברים ערער אותי מאוד והשכיח ממני את חוויית הערך שלי. פתאום ראיתי את עצמי רק דרך הביקורת הזו. (היא שיקפה לי מן הסתם קולות שכבר היו בי, ואין ספק שכל מראה היא הזדמנות לגדילה אבל לא בשביל זה אני הולכת לפגישה כזו.) בדיעבד אותו מורה היה שותף להרגשה שלי. כשתיקשרתי איתו את זה, הוא הבין שטעה, התנצל והסביר שזה קשור למשהו שאני מפעילה אצלו. כלומר שמשהו בי מעורר בו איזושהי תגובה רגשית אוטומטית. *** החלטתי לשתף בזה מכמה סיבות. 1. זה יפה ומוערך מאוד להודות בטעות ולהתנצל. כן, גם מטפלים, גם מורים. ההתנצלות הזו הייתה עבורי בעלת ערך גדול כי היא נתנה תוקף לכאב שלי. גם אני כמאמנת מתנצלת כשאני מרגישה שעשיתי משהו שאני לא שלמה איתו. כמטפלים ומאמנים אל תפחדו להתנצל כשאתם באמת מרגישים שטעיתם, זה אנושי ויפה. 2. כולנו בני אדם. גם המורים והמטפלים שאנחנו הולכים אליהם. הם גם בני אדם. וזה אומר שמשהו בנו עלול ללחוץ להם על כפתורים והתגובות שלהם לא יינבעו מתוך חמלה ואהבה אינסופית אלינו אלא מתוך הילד הפנימי הפגיע בתוכם. לפעמים אנחנו שוכחים את זה. אני שכחתי. אצל הרבה מאיתנו קיימת הפנטזיה להיות במרחב של מורה מושלם שרואה רק את טובתינו. וזה חשוב לזכור את זה. לעולם לא לתת לאדם אחר את השליטה על העולם הפנימי שלנו מתוך אמונה עיוורת שכל מה שהוא אומר זה לטובתינו העליונה. גם מורה גדול עלול להגיד מה שיגיד מתוך הכאבים הפרטיים שלו ובגלל שאנחנו לוחצים לו על כפתור זה או אחר. 3. מטפלים ומאמנות - בבקשה קחו אחריות על הרגשות שלכם. הדבר שהכי הכאיב לי היה להבין בדיעבד שההפעלה הרגשית הייתה שם מזמן, והשפיעה על היחסים בלי שידעתי. כשהבנתי את זה הרגשתי כמעט נבגדת כי נתתי לעצמי להחשף מולו. לכן, מטפלות ומאמנים -אם יש לכם לקוח שמפעיל אתכם זו האחריות שלכם לטפל בעצמכם. לקחת הדרכה מקצועית, אימון, טיפול- להבין מה קורה לכם, מה מתעורר בכם במרחב שלו, כדי שתהיו פחות תגובתיים ותוכלו להתייחס מתוך המקום הגבוה והחומל בתוככם. ואם ההדרכה לא מספקת ואתם עדיין תגובתיים, אם אתם מתעצבנים ממנו, נדחים ממנו, כועסים עליו (אפילו מתחת לפני השטח בקטנה) אם אתם לא באמת אוהבים אותו בלב שלם, אם אתם לא רואים אותו בגדולתו. קחו אחריות ותפטרו אותו. ממש ככה. תפטרו אותו. כן, באמצע תהליך, באמצע קורס, תודו בענווה: ''אתה מהמם אבל יש בתוכי חלקים שמקשים עלי לשרת אותך.'' כל עוד אנחנו תגובתיים אנחנו לא כשירים לשירות. אנחנו עלולים לפגוע. עזבו את הפרנסה. היא באה בשפע כשאנחנו נקיים ושלמים. מפגש בין שני אנשים לצורך טיפול בנפש הוא הדבר העדין ביותר שיכול להיות. חשוב שננהג בו במלוא האחריות.