במסגרת כל מיני בירורים שאני עושה לאחרונה ביני לביני, וביני לבין העולם - עלה בדעתי (וגם יצא לי לדבר על זה עם כמה מהיקרים לי) - שאם יום אחד הייתי כותבת כאן, למשל, שהחלטתי להיות, לצורך העניין, אם-אומנה, אז: דבר ראשון 20 דקות אף אחד לא היה מתייחס. לא לייק, לא לב, לא סמיילי כועס צוחק או בוכה. אפילו לא המום. כלום. כי לא היו בטוחים איך לבלוע את זה. אחרי פחות או יותר חצי שעה הראשון היה מהסס, מעז, ולוחץ משהו. אולי איזה לייק לא מחייב כזה. ואז היו מתחילים, ככה בעדינות: - "אוקי... וואלה. שיהיה בהצלחה." ואחריו: - "הבנתי שזה מורכב, מקווה שיסתדר לך." - "את יודעת שלא כל התיקים מצליחים, את בטוחה שאת רוצה?" - "שמעתי מקרה אחד לא טוב, וגם ראיתי סרט תיעודי, מציעה לך לחשוב פעמיים לפני שאת נכנסת לזה". ואולי אפילו יהיה מי שיוסיף: "מממ.. מצטער לשמוע שלא הסתדר לך למצוא את ה'אחד' ולהקים איתו תא משפחתי. נשמע פתרון מעניין."
ואני חושבת לעצמי. שכשמישהי משנה את הסטאטוס שלה בפייס מ'רווקה' ל'מאורסת'. אז תוך שעה יש לה, לא פחות מ-300 לייקים וסימני אהבה ושלל ברכות מזל טוב מתרגשות.
לא זוכרת שקראתי תגובות כמו: - "וואלה... שמעתי שנישואין זה לא קל... שיהיה בהצלחה." - "אאמממ... את בטוחה?? מחקרים מראים ששני שליש מהזוגות מתגרשים. וזה משבר נוראי לילדים." - "את יודעת שיש גברים שבוגדים?!... את סגורה על זה?" - "שמעתי כמה מקרים שנגמרו ממש לא טוב, אני מציע לך לחשוב על זה שוב." ו... - "וואלה... מצטער לשמוע שלא היה לך נעים עם עצמך בלבד שלך. נשמע פתרון מעניין."
נכון?! לי לא יצא להתקל בתגובות כאלה. גם לכם לא??
אז ככה: אם יום אחד - שימו לב ותהיו מרוכזים בבקשה. אם יום אחד, אני אשתף כאן, שאני קיבלתי החלטה משמעותית לגבי החיים שלי. כמו לאמץ ילד או ילדה, להיות אם אומנה לשני אחים, להיכנס להורות משותפת, להיות אם חד הורית, או רחמנא לצלן אפילו להתחתן, או לחילופין להחליט שאני נשארת רווקה זקנה וערירית. אני מבקשת שתכתבו לי פשוט: "מזל טוב מותק. איזו מלכה!! שיהיה בשעה טובה".