יש לי הרבה מה לומר על הגירוש הזה. וכל המילים כבר תקועות לי שבועות בגרון. בעיקר שבועיים. מאז הערב שבו הקשבתי ושמעתי שני פליטים, אנשים מתוקים, משתפים בסיפור האישי שלהם. בעברית רהוטה שרכשו בכוחות על. זרים שייכים. בונים זהות חדשה, שברירית כל כך. ישבתי מולם ובכיתי.
4 שנים הייתי קבורה בספרי היסטוריה לתיכונים. משננת לתלמידים החמודים שלי בראש את הסיסמאות האלה ''העולם שתק''. כדי שהמדינה תתן להם ציונים טובים. ידעתי כבר אז ש... קל יותר להאשים אחרים מאשר לקחת אחריות. קל להאשים מדינות אחרות אבל האם אנחנו נהיה אחרים? כבר אז ידעתי שספרי לימוד לחוד ומדיניות ממשלתית לחוד.
והנה עכשיו זה קורה. האפשרות שישראל תשלח אנשים שכל חייהם רצופי טראומות איומות אל תופת של אי ודאות ועויינות הופכת לי את הבטן.
כל הספרים מהילדות והנעורים, השירים מהגטאות, ימי הזיכרון, העדים, השיעורים, הסרטים, המבחנים, המסע ההוא, והדוד, והחלק ההוא של המשפחה שלעולם לא הכרתי וגם זה... על אלה נעמדים עכשיו בתוך הבטן שלי ובגרון וצורחים....ש... די. כזה דבר פשוט אי אפשר שיקרה.
גירוש
עודכן: 24 ביולי 2023