בהמשך לפוסט הקודם על ההתפרקות.
תקציר: כבר ארבעה חודשים שדברים בתשתית הפיזית אצלי מתפרקים להם ומתעקשים להמשיך להתפרק: האוטו, הטלפון, האינטרנט, הרצפה, הגג, ועוד... רוב הזמן הצלחתי לשמור על שלוות נפש ושמחת חיים.
המשך: אבל... בסוף כן נשברתי השבוע. הכוונה היא לזה שיצאתי מאיזון והרגשתי עצבים וחוסר אונים.
1. בהתחלה הסערה. 2. אחר כך האכזבה על זה שהייתי בסערה (מה, אני לא בודהא?!) 3. אחר כך הההשלמה (בסדר,אז אני לא) 4. אחר כך השמחה על זה שאני לא מדחיקה ומספיק ישרה עם עצמי להיות מחורפנת כשככה אני מרגישה. 5. אחר כך ההתבוננות ולמידה העצמית.
תובנות: 1. זה קרה סביב ה"כמעט". הטכנאי השלישי שכמעט פתר את בעיית האינטרנט אבל בסוף לא ואני עדיין כבר יותר מחודשיים בלי אינטרנט. (היה גם רביעי אחריו אבל שם כבר הצלחתי לשמור על איזון). הרצפה בקליניקה שכבר אמרו שהיא מוכנה, וכבר הגעתי עם מיטת הטיפולים וגילית שהבעיה עדיין בעייתית... כמעט עברתי סופית, אבל חזרתי לאמן בבית. מסתבר שמשהו ברוורסים מעורר בי מפח נפש.
2. מענה קולי. אין לי דרך להסביר את זה עדיין אבל מסתבר שאחד הדברים שהכי לוקחים אותי לקצה שלי זה להמתין לנציגי שירות. יערה, אישה בוגרת בשנות השלושים לחייה מתקשרת, ובערך אחרי 2 דקות של המתנה עם מוזיקה מונוטונית, משתלטת על השפורפרת ילדה בת 6 פחות או יותר. היא שונאת את המשחק הזה ורוצה לשבור אותו לכל הרוחות. היא גם בטוחה שהיא עשתה משהו לא בסדר שנגזר עליה העונש הזה, ובטח לאחרים עונים מהר יותר כי הם יודעים משהו שהיא לא. ובכלל, זה אישי נגדה, היא כבר מסומנת, כי התשתיות שלה בבית גרועות ואף אחד לא רוצה לענות לה. כמובן שזו הבוגרת מנסה להשתלט עליה, להרגיע אותה ולסדר לה את הנשימה אבל מתחת לפני השטח היא ממשיכה לגעוש. חמודה חמודה, אבל עצבנית. ומה היא נעלבת כל כך מהר. ועוד מHOT????!!!
3. כל הדברים הטכניים האלה בסופו של דבר היו שוליים. הם אולי היו טריגרים מצויינים, אבל רק טריגרים. הסיבה האמתית לזה שיצאתי מאיזון הייתה שהייתי במועקה בנוגע למערכות יחסים שעלה בהן קושי. בשני מקרים שונים, אנשים שיקרים לי מאוד נפגעו ממני בלי שהתכוונתי וזה כאב לי ממש. כשהיחסים זרמו, יכולתי לזרום עם כל מה שבא: הלך הטלפון, האוטו, הרצפה. הכול היה כדור במגרש המשחקים שלי. כשמערכות יחסים נתקעו ומשהו הכביד עלי ברמה הרגשית והבין אישית, זה השפיע על כל חוויית החיים שלי והתקשיתי להכיל. בשורה התחתונה - לא משנה כמה דברים פיזיים מתפרקים לי, בסופו של דבר – מה שבאמת משפיע על חוויית החיים שלי זה מערכות יחסים.
4. לפעמים מפתיע אותי שבתוך כל הכאוס הזה וחוסר הפניות שלי - עדיין לקוחות ממשיכים להגיע. ועוד מתרבים. אבל גם מתגלה בבהירות ממש ששעות המפגש האלה שלי איתם הם העוגנים הכי מרוממים ביום שלי.
ואני חושבת לעצמי.... סביר שבקרוב הדברים בכל זאת ייפתרו. כמה מקום ומרחב יתפנה לי אז למתאמנים ומטופלים נוספים. ואני כבר מתרגשת מזה.