אתמול ישבתי בבית ובזו אחר זו נכסנו מתאמנות. כל אחת בשעה שלה, כל אחת והסיפור שלה, התהליך שלה. מביאות את עצמן במלואן, חשופות, אמתיות, נחושות - להכול יש מקום - לכאב, לפחדים, לתפיסות שנתקעו לנו בראש מאז שאנחנו ילדות, להרגלים שקשה לשנות, לדפוסים. והמרחב האימוני מאפשר להיות עם מה שעולה ברגע הזה בדיוק כפי שהוא.
וכן, זה קשה, כי בדיוק מזה נמנענו - בדיוק את הרגש הזה לא רצינו להרגיש..
אומרים - "קשה באימונים קל בקרב".
החיים הם לא מלחמה אבל כך כך הרבה פעמים אנחנו מרגישים במתח מול מה שהעולם מפגיש אותנו. כששוהים באימון עם מה שקשה וכואב, אחר כך בחיים פתאום יש חופש ואוויר - פתאום אפשר להיות בזוגיות, אפשר להקים עסק, להתפתח בקריירה, להיגמל מתלות או התמכרות, לטפח יחסים. מרחב של הקשבה וחמלה מאפשר לשחרר סבל, להיות מאושרים יותר, מסופקים ונינוחים בחיים.