איך להחליט אם להמשיך בהיכרות או שדי עם זה כבר?

אי אפשר לומר שזה לא עובד. יש חיבור, הוא מוצא חן בעינייך. אבל יש דברים שמפריעים לך. דברים שהוא עושה או מתנהג...

אולי הוא לא כותב מספיק הודעות בין הפגישות או ש הוא לא מתלבש ומשקיע בעצמו כמו שמוצא חן בעינייך או ש הוא לא קשוב אלייך כמו שאת צריכה או ש התגובות שלו בסיטואציות חברתיות לא נראות לך לפעמים או ש...

את תשלימי.

אם רק היה קצת משנה את זה. אבל הרמיזות, או המסרים הברורים שלך לא עבדו עד כה.

ואז את חושבת על זה עוד קצת. אמנם את נעלבת מזה שהוא לא כותב לך יותר הודעות אבל הוא באמת עסוק. ואת מבינה שזה שאת לוקחת את זה אישית זו רק הזדמנות לעבוד עם הילדה הנעלבת שבתוכך.

ואמנם הוא לא מתלבש (או מתנהג או מקשיב) כמו שאת הכי אוהבת אבל את מבינה שהוא מי שהוא. שאף אדם לא יקלע בול לכל הפנטזיות שלך ויש כאן הזדמנות עבורך לפתח סובלנות, קבלה ותקשורת בריאה. להרחיב את גבולות אזורי הנוחות שלך, לצאת קצת מהמוכר והידוע ולהיפתח לאפשרויות חדשות.

הרי דברים (וגברים) הם אף פעם לא בדיוק בדיוק כמו שאנחנו מדמיינות, את אומרת לעצמך כי יש מציאות ויש בה אדם אחר ואם כבר השלמתי עם זה שאני אדם בוגר ושדברים לא יהיו בול לפי ההזמנה שלי אז אני מבינה שזה דורש ממני לפעמים התגמשות.

ובכל זאת... עד מתי ההתגמשות? לא נעים לך כשהוא לא חוזר אלייך. וכן מציק לך שהגיע לדייט לא מקולח. את עדיין מתכווצת כשהוא מדבר רק על עצמו ושוכח לשאול עלייך...

ואת תוהה אם את לא מאבדת משהו מהותי מעצמך מכל הפשרות האלה.

אולי יש פה משהו שבאמת לא עובד לי?

איך לדעת?

איך לדעת אם להמשיך לנסות, האם חוסר הנוחות שאני מרגישה הוא משהו שאני יכולה לעבוד עליו ביני לביני או בתקשורת איתו ויש כאן הזדמנות לקשר מצויין.

או

שאולי בעצם אני משקיעה במקום הלא נכון, כי אני מוותרת על דברים מהותיים בעצמי ו...די, מספיק עם זה כבר!

?

הי, זו שאלה מעולה ואין עליה תשובה אחת. כל מקרה לגופו - ובעצם גם כל שלב בהיכרות לגופו. מה שהיה נכון בשבוע שעבר לא בהכרח נכון השבוע. מתי להמשיך לעבוד על זה ומתי להרפות ולשחרר את הקשר? שאלת השאלות.

אבל אני כן יכולה להציע לך שאלת מפתח להתבונן דרכה: האם אני מרחיבה כאן את הגבולות של עצמי ומתפתחת או שאני חוצה את הגבולות שלי ומצטמצמת?

אחדד: כשאני מרחיבה את הגבולות שלי לאפשרויות חדשות אז אני גדלה. דברים שלא ישבו לי טוב קודם מסתדרים. אני בעצם משחררת את האחיזה מאיך שדברים שמהותיים לי אמורים להיראות, ומגלה שהם יכולים להופיע בעוד צורות. אני יוצאת מאזור הנוחות שלי ומתפתחת. ולמרות הקושי (שאולי גם כרוך בכאב, תסכול ואפילו כעס לפעמים), בסופו של דבר אני מרגישה יותר מחוברת לכוחות ולעוצמות שלי.

אני מגלה ש... אוקי, עובד לי להיות בקשר גם עם מישהו שאמנם לא שולח לי הודעות כל בוקר וערב אבל אני יכולה לסמוך עליו שיהיה שם כשאני באמת צריכה. ואוקי אני יכולה גם להיות בקשר עם מישהו שלא מספק לי מחמאות על בסיס יומיומי אבל מעניק לי יחס בדרכים אחרות (למשל כשביקשתי שיתלה לי מדף הוא עשה את זה עוד באותו היום) וזו דווקא הזדמנות לבסס את הביטחון העצמי שלי, ככה שלא יהיה תלוי במחמאות מבחוץ. ואולי האיש שלי לא ממש התלבש לכבודי אבל כן הכין לי ארוחה מהממת?

כשאני חוצה את הגבולות שלי אז: אני מדלגת על צרכים מהותיים שלי ובעצם מבטלת את עצמי ואת הרצון העמוק שלי. התוצר מספר אחד יהיה התערערות, בלבול, הקטנה עצמית, רגשי נחיתות והרבה כעס. אני הולכת ונסגרת, ומאבדת ביטחון וחיבור לעצמי. אולי אספר לעצמי שאני מתגמשת והכל כשורה, אבל כשאני לידו אני מרגישה יותר כמו ילדה קטנה ולא כמו האישה העוצמתית שאני. מיחסים כאלה אני עלולה לצאת פגועה.

האם אני מתרחבת ומבססת את הביטחון העצמי שלי באופן שהוא לא תלוי בהתנהגויות של הצד השני או מתעלמת מצרכים עמוקים שלי ומוותרת על עצמי? האם אני מרחיבה כאן את הגבולות של עצמי ומתרחבת, או שאני חוצה את הגבולות שלי ומצטמצמת?

השאלה הזו יכולה ללוות אותך לאורך האינטראקציות עם הפרטנר. כשאנחנו זזות מההתבוננות של "הוא מתאים לי או לא? להישאר או לשחרר?" להקשר של התפתחות "אני מתפתחת כאן או מצטמצמת?" אז מתחילה להיווצר בהירות. וכן זה דורש תרגול, אימון והיכרות עם עצמינו - אבל גם מביא איתו כל כך הרבה פירות של ידיעה פנימית שזה שווה הכל.