גברים, נשים ופער מכריע ביחס למיניות

מיניות, הרבה זמן לא דיברנו על זה... אם בכלל. נושא רגיש, מביך, מסקרן, טריגרי מאוד. ומדליק, אין ספק.

מיניות היא חלק בלתי נפרד מקשר רומנטי. אני רוצה להציף היום נקודה שחוזרת לא מעט, ואני ממש סקרנית איפה זה ייפגוש אותך.

ולפני הכל – אזהרה. אעשה היום הכללות של "גברים" ו"נשים" ו... ברור לי שהן הכללות סופר גסות שלא תואמות את כולם/ן. שחלק מהגברים ימצאו את עצמם בצד של ה"אישה" וחלקכן תרגישו מזדהות עם ה"גברים".

אז, זה לא אומר שמשהו אצל מישהי לא נורמלי. וגם לא אומר שכל מה שאני כותבת כאן חסר חשיבות. אם זה מעורר בך התנגדות וביקורת, אני מזמינה אותך להניח לה רגע בצד, ולהשאר מתעניינת ופתוחה כדי להפיק ערך מהתוכן. אחר כך תראי איפה זה פוגש אותך, ומה זה תורם לך. ***

מה גורם לאדם להרגיש אהוב? מילים טובות, מגע, מתנות, זמן יחד... כל אחת ואחד מבטאים וחווים אהבה בדרכים שונות. ו... האם מחוות מיניות משדרות אהבה?

ממה שאני רואה לאורך השנים קיים פער מאוד גדול בין החוויה של נשים לזו של גברים בשדה הזה.

גברים? הרבה גברים ירגישו שכדי שהלב שלהם ייפתח הם צריכים לחוות מפגש מיני. מיניות מקרבת אותם, עוזרת להם להרגיש נחשקים, אהובים וקרובים. עבורם לבוא אל האישה שמולם ולבטא את התשוקה שלהם - אם במגע כלשהו, במבט או מילה – זו דרך לבטא את הרצון שלהם להתקרב.

ונשים? הרבה נשים יחוו משהו ממש הפוך. כשהגבר יבטא את התשוקה שלו הן עלולות להרגיש... מנוצלות! בחוויה שרוצים לקחת מהן משהו. עבור חלקן זה ממש ההפך מאהבה: "הוא לא באמת רואה אותי, הוא רק רוצה לקחת ממני סיפוק מיני". חלקנו נאשים את עצמינו שאנחנו "כבדות" וחלקנו נאשים את הגבר שהוא "דורשני/תוקפני". וכשזה נחווה ככה זה כמובן יוביל להתרחקות.

איפה נמצאת האמת? באינספור של גוונים באמצע. הרי לפעמים הגבר באמת לא רואה את האישה ורק רוצה ממנה סיפוק מיני. ולפעמים הכמיהה שלו אליה היא מתוך שאיפה טבעית וכנה לחיבור וקרבה. לעתים שני הצדדים יחוו רצון הדדי להתקרבות (זה מקרה אידיאלי ולא עליו אנחנו מדברות היום, כי לא הוא זה שיוצר את הפערים והריחוק) ולפעמים פער הוא מה שהוא – פשוט שני אנשים שונים שלא חווים את העולם באותו אופן וצריכים דברים שונים.

הפער הזה בין נשים לגברים, או יותר נכון הדרך בה מפרשים אותו, יכול ליצור כל כך הרבה מתח, אי הבנות, ריחוק, ריבים ובעיקר – לא לאפשר התפתחות של אינטימיות וקרבה...

אני זוכרת שכשהייתי נערה פגשתי בחור ממש מתוק. היה לנו חיבור מעולה ודיברנו בחופשיות. פתאום הוא ביקש לנשק אותי. זה עוד לא התאים לי, למרות שהוא מאוד עניין אותי. אני זוכרת כמה התכווצתי, כמה התרחקתי. מהרגע הזה ואילך האוויר כאילו עמד... כבר לא הייתה הפתיחות והקרבה של קודם... ממש כעסתי עליו בתוכי על היוזמה הזו, והוא דווקא רצה להמשיך הלאה ולדבר כמו קודם. כמה חבל... חודשים אחר כך עוד קיוויתי שבדרך נס כלשהי נפגש שוב.

האם את מכירה את הקולות בתוכך שמתכווצים כשהגבר שמולך יוזם קרבה מינית? ששופטים אותו על זה? שחושבים שהוא בא לנצל, לא רואה אותך? וכו'?

אם את מכירה את הקולות האלה בתוכך, אני מזמינה אותך לשים לב אליהם בפעם הבאה. זה לא אומר, חס וחלילה, לשתף פעולה עם שום מפגש מיני שאת לא מעוניינת בו. אבל הסירוב לא חייב להיות מלווה בכיווץ, כעס והתרחקות. ואולי בפעם הבאה תוכלי לפרש את זה אחרת? לראות את השונות הזו ביניכם: "הוא כבר מעוניין בקרבה גופנית ואני עדיין לא." וזה לא אומר שאת לא בסדר, וזה גם לא אומר שהוא לא בסדר.

את חופשיה להיות בקצב שלך,

אבל זה יכול להתקיים בלב פתוח שרואה את הגבר כפי שהוא: ברייה כה שונה מאיתנו. שהדרך שלו לחוות חיבור וקרבה היא אחרת ומכובדת לא פחות משלנו.

וכשאנחנו במקום הזה, היכרויות חדשות יכולות להתפתח, קשרים וותיקים יכולים להתמיד. מחסום הפרשנות והריחוק מתמוסס, ויש סקרנות וכבוד אמיתיים להכיר ולהתקרב.

תספרי לי איפה זה פוגש אותך?